המבנה הפיזי של המושב

נקודת המוצא בתכנון הפיזי של המושב היא מתן איכות חיים גבוהה לחבריו.

המושבים בסיני תוכננו על ידי המחלקה להתיישבות של הסוכנות היהודית, והיו דומים זה לזה. חלקות א´, החלקות הסמוכות לבית, היו בגודל 4-5 דונם. המדרכה עברה בין הבתים, והכביש היה מעבר לחלקות א´. כל מי שרצה להיכנס ברכב היה נכנס דרך המשק, בין החממות, הלולים, ויתר מבני המשק על הציוד שבו. על מנת לעבור מבית לבית ברכב היה צורך לנסוע בלולאות.
בעין הבשור הוחלט להגדיל את חלקות א´ ל – 10 דונם. מתוכם יועדו שני דונם למגורים והשמונההנותרים יועדו לחקלאות אינטנסיבית.
הגדלת החלקה נבעה ממספר שיקולים: ראשית, יחידה משקית גדולה ליד הבית מאפשרת ניצול טוב יותר של משאבים זאת, כיוון שאין צורך לנייד ציוד, תוצרת וכוח אדם. שנית, ישנם גידולים הדורשים השגחה צמודה והמרחק הקצר בין הבית למשק מקל על העבודה. לדוגמא: תנורי חימום לפרחים או לתבלינים – רצוי לבדוק אותם מספר פעמים (בלילה) על מנת לוודא שלא הפסיקו לפעול מסיבות שונות.
זאת ועוד, כביש מפריד בין החלקה המשקית לבין חלקת הבית, באופן הזה חלקת הבית נהנית מאסתטיקה ומנגישות גבוהה. המדרכה עוברת בין שורות הבתים, וכך נוצר מעין גן בין הבתים ללא תנועת כלי רכב. לכך יתרון בטיחותי גדול, במיוחד עבור הילדים. כיוון שלשיקולי האסתטיקה ניתן משקל רב, הוחלט שיש להצניע את החלק המשקי באמצעי נוסף, לשם כך תוכננו שורות ברושים לאורך הכבישים.
המושב פנה לאדריכל עם הדרישות שהגדיר. האדריכל הגיש הצעות, ומתוכן נבחר הדגם הקיים. הסוכנות היהודית היתה מוכנה לממן את התכנון, בתנאי שיעמוד בקריטריונים שלה. התכנון הסוכנותי שעל פיו נבנו המושבים בשנה זו, בפתחת שלום, למשל, היה: כביש ומשני צדדיו שורות בתים, חלקות א´ קטנות יחסית, 5 דונם כל אחת.
במושב עין הבשור בשנת 1982 היו ילדים רבים. החשש העיקרי היה שילד, שירצה לעבור מצד אחד של הרחוב לצד השני, יצטרך לחצות כביש שיש בו תנועת טרקטורים וכלים כבדים אחרים.
כיוון שתוספת כבישים מגדילה את עלויות התשתית הסוכנות התנגדה. חברי עין הבשור החליטו להיצמד לתכנון שלהם ולממן אותו מכספם.

מבוסס על עבודת סמינריון "עין הבשור – רוח חדשה בהתיישבות" מאת חגית שלו, 2001