חממה חברתית
גורם משיכה נוסף ובעל משקל רב הינו החיפוש אחר "חממה חברתית", "חיפוש" זה נבע משתי סיבות: האחת – היא תופעה חברתית – פסיכולוגית, והשניה תוצר של תחושת הניכור שחשו מצד הציבור הישראלי.
ככל שהמרקם החברתי והפסיכולוגי של קהילה הדוק יותר, כך קשה וחזקה יותר הרגשת האובדן במקרה של עקירה, ותחושת האובדן של העקורים – בני תרבות שבה למערך הגיאוגרפי והאקולוגי חשיבות קיומית ותרבותית, תהיה קשה יותר מזו של אלה שאינם מייחסים לו חשיבות קיומית. בקהילות הדוקות חברתית ופסיכולוגית, כגון קיבוץ, מושב, משפחה שבטית מורחבת (בדווים, שבטים אפריקאים) או תושבי שכונות עוני מסוימות (פבלה), התפרקות המסגרת החברתית יוצרת תחושות אובדן קשות, ואחד הקשיים המרכזיים קשור להתפרקות או להיעלמות של המנהיגות המקומית. לעומת זאת, אם בעת העקירה נשמרים מסגרת המשפחה המורחבת ומערך המנהיגות, המעבר והיישוב מחדש נעשים קלים יותר. (קליאוט, אלבק, 1996)
מפוני סיני חשו שנאה עזה מצד הציבור הישראלי. שנאה שנבנתה במשך תקופת המשא ומתן בעניין הפיצויים, ואשר נמשכה זמן רב אחרי הפינוי. העקורים הרגישו שאותו ציבור שבשמו הלכו להתיישב בסיני, בעת הפינוי הפנה להם עורף, וקרא להם: "ספסרי השלום" ו"סחטנים". האכזבה והכאב שחוו גרם לרבים להתכנס בתוך עצמם. אנשים חשו שצל רובץ עליהם בעקבות ההשמצות והשיסוי בכלי התקשורת – "היינו כמצורעים בחברה הישראלית"(חברת מושב).
התחושה היתה רבת עוצמה במידה כזו שהיוותה אחד מהשיקולים הבולטים להצטרפות להקמת עין הבשור.
משיחות עם חברי המושב ניתן להסיק שרבים מהם הצטרפו להקמת עין הבשור גם מתוך החיפוש אחר "חממה חברתית". זהו אחד הביטויים שעלו בשיחות. ביטוי נוסף שמבטא יפה את התחושה הוא "שבכספי הפיצויים אין ברכה". חבר מושב אחר סיפר:" היינו מתעלמים מהשאלה, מאיפה אתם?"
מפוני סיני חששו בפירוש שאם יתיישבו במושבים ותיקים, סטיגמת הפיצויים תרדוף אותם במשך שנים רבות. ההתיישבות במושב שאוכלוסייתו מורכבת מאנשים שחוו את אותה חוויה, נתנה להם תחושת ביטחון וקבלה.
אך בכך לא היה די. בשלב של בניית הבתים הפרטיים נבנו בעין הבשור בתים גדולי מידות, על חלקות מגורים בגודל שני דונם כל אחת, בעקבות זאת הודבקה תווית חדשה למושב- "דאלאס", על שם תוכנית טלוויזיה המתארת את חייהם של חוואים עשירים בארה"ב. תווית זו שרדה שנים רבות, ולעיתים היא נשמעת גם היום.
ישנם חברים במושב עין הבשור שפרשו מהעיסוק בחקלאות זמן קצר, יחסית, אחרי ההתיישבות. לשאלה, אם מלכתחילה היו אנשים שלא חשבו להמשיך בחקלאות, מדוע בחרו להגיע לעין הבשור? הייתה התשובה: "האווירה שהיתה בארץ, עליהום, עושקים את המדינה. בשום מקום לא קיבלו אותנו חברתית".