ישובי הפינוי

שדות
שדות, היה מושב עובדים של תנועת המושבים בחבל ימית שבצפון חצי האי סיני, המושב הוקם בשטח חולי סמוך לצומת רפיח, כשישה קילומטרים ממערב לקו הגבול הבינלאומי (הקו הירוק) וכשמונה קילומטרים מדרום לחוף הים, במקום שבהמשך הוקמה העיר ימית, המושב פונה ונהרס במסגרת פינוי חצי האי סיני והשבתו לידי המצרים כחלק מהסכם השלום בין ישראל למצרים.
ב-1969 פונה מן המקום שבט בדואי שהתגורר באזור לכיוון צומת רפיח (הטיעון הרשמי לפינוי היה שיקולי ביטחון), בני השבט עבדו מאוחר יותר כפועלים שכירים בישובים בסביבה. השבט עתר לבג"ץ נגד הפינוי ב-1972, בגץ דחה את העתירה [1].
שדות היה היישוב האזרחי הראשון שהוקם בחבל ימית, בשנת 1971. שמונה עשרה המשפחות הראשונות שהתיישבו במקום הורכבו בעיקרן מיוצאי קיבוצים ש"גויסו" באמצעות מודעה בעיתון להתיישב במושב. לאחר ביקור במקום ב-1972 כתב חיים גורי בעיתון "דבר" כי מושב שדות הוא פלא, שילוב בין רוח המערב הפרוע לבין פטריוטיזם לוהט[2]. חברי המושב גידלו בין היתר עגבניות לייצוא, וזכו בהצלחה כלכלית, שעודדה את הקמת היישובים האחרים בחבל.
בשיא התפתחותו התגוררו במושב 64 משפחות[3] ושטחו כלל 1500 דונם, בסמוך למושב הוקמו המרכז הקהילתי "אבשלום" ובית ספר יסודי אזורי בשם זה בו למדו ילדי המושבים בחבל ימית.
ליד המושב נמצאו מרבצי גז טבעי אשר הופקו בקידוח "שדות"
במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים בו הוחלט על החזרת חצי האי סיני לידי מצרים פונה המושב בשנת 1982 ובתיו נהרסו. רבים ממפוניו הקימו את מושב עין הבשור שבחבל אשכול.

חולית
חולית הוא קיבוץ, שכונה חולית על שם אופייה החולי של הקרקע בה הוקם. הקיבוץ היה היאחזות נח"ל בחצי האי סיני, שאוזרחה.
היאחזות חולית נקראה אחימר והוקמה ב-1977, אוזרחה ב-17 בינואר 1978 והפכה לקיבוץ והתנחלות בחולות פתחת רפיח, ליד ימית. בראשיתה, אוכלסה חולית על ידי בני גרעין, בתנועת הצופים, משרתי שנת שירות ונקלטים. הגרעין הראשון של חולית כונה "חולית", והגרעין השני "הכימתוק", כהיפוך לשם ההיאחזות.
בשנת 1982 נאלץ הקיבוץ להתפנות לחולות פתחת שלום, כחלק מהחזרת סיני למצרים במסגרת הסכם השלום בין ישראל למצרים. על פי עדות הנשים היחידות שנשארו מאז אותו פינוי, הפינוי היה קשה עבור המפונים.
כיום לקיבוץ קשיים כלכליים לא מעטים, אך הוא בשלבי התגברות עליהם, כמו כן הקיבוץ שומר על ציביון קיבוצי על אף הקשיים הכלכליים. בקיבוץ היום שתי קבוצות האחת גרעין והשנייה שש אשר תורמות בהתפתחות הדמוגרפית שלו.
הקיבוץ הוקם על ידי התק"ם. הם נקלעו לבעיות כספיות והשומר-הצעיר החליט לתמוך בקיבוץ. מתקיימות שם שנות שרות של השומר הצעיר ממדינות בעולם (אירופה ודרום אמריקה) בעיקר.

סופה
סופה הוא קיבוץ בחבל שלום, המשתייך לתק"ם. הקיבוץ הוקם ב-17 בינואר 1977 כהתנחלות בחבל ימית, אך לאחר פינויו של החבל בשנת 1982, הועבר לחבל שלום. שמו של הקיבוץ העיד על סופות החול הקשות שהתחוללו במקום מושבו הראשון, "כסופות בנגב לחלוף" (ישעיהו כ"א כ").
לקיבוץ סופה מספר מקורות הכנסה שרובם מאורגנים כתאגידים עסקים נפרדים, יחד עם שותפים: ענף גידולי שדה, מטע מנגו, פרדס, מפעלי תעשייה (פולישק תעשיות פלסטיק, כימדע כימקלים עדינים), ענף לול, משתלה ובית רשת לגידול צמח ההיפרקום.

נתיב העשרה
נתיב העשרה הוא מושב בנגב הצפוני-מערבי, המשתייך לתנועת המושבים והינו חלק ממועצה אזורית חוף אשקלון. אוכלוסייתו עומדת על כ-550 איש.
המושב קרוי על שמם של עשרה חיילים שנהרגו בשנת 1971 בתאונת מסוק מדרום לרפיח.
ראשיתו של המושב בשנת 1973 כשהוקם כהתנחלות בחבל ימית, ובפינוי חבל ימית הוא נהרס, והוקם מחדש במקומו הנוכחי בשנת 1982. בשנה זו עלו 70 משפחות מחבל ימית (בעיקר מ"נתיב העשרה הישנה") על הקרקע בגבעה הצופה לים מרחק 2 ק"מ דרומית ליד מרדכי. כל משפחה קיבלה משק חקלאי והיישוב החדש הוכר כאגודה חקלאית. בשנות התשעים הוכשרו קרקעות לכ-70 משקים נוספים (ללא קרקע חקלאית) על מנת לספק מגורים ל"בנים ממשיכים".
כיום, רק קרוב למחצית ממשפחות אלו עוסקות בחקלאות (כגון גידול פרחים, ירקות ותבלינים) שנועדו הן לייצוא והן לשוק המקומי.
היישוב מהווה מטרה לרקטות קסאם ופצצות מרגמה, וכן לירי נק"ל ומטענים מצד הפלסטינים. רקטת קסאם שפגעה בבית ביישוב ב-14 ביולי 2005 גרמה למותה של דנה גלקוביץ', בת 22. לאחר נסיגת צה"ל מרצועת עזה במהלך אוגוסט וספטמבר 2005, המושב הינו היישוב הקרוב ביותר לגבול החדש (מרחק של כ-100 מ') וסובל משינוי מהותי באורח החיים לעומת התקופה שטרם יציאת צה"ל מהרצועה. ב-18 במרץ 2010 נהרג מרקטת קסאם פועל תאילנדי שעבד ביישוב.

תלמי יוסף
תלמי יוסף הוא מושב בחבל שלום, מצפון לחולות חלוצה. המושב משתייך לארגון יישובי האיחוד החקלאי.
המושב נקרא על שמו של יוסף ויץ, מראשי הקרן הקיימת לישראל. ראשיתו של המושב הוא כהתנחלות בחבל ימית שבסיני, הוא הוקם בשנת 1977 על ידי גרעין של עולים מארצות הברית ומדרום אפריקה. אך, בעקבות הסכמי השלום עם מצרים פורק היישוב בחבל ימית והוקם במקומו הנוכחי, בשנת 1982.
התושבים מתפרנסים מחקלאות.

פריאל
 

מבוסס על עבודת סמינריון "עין הבשור – רוח חדשה בהתיישבות" מאת חגית שלו, 2001