מבנה המשק החקלאי

חלוקת הקרקעות לחלקות: א´, ב´, ג´, ד´ נעשתה לפי רדיוס – מרחק מהחצר, ולא לפי איכות הקרקע. חלקות א´ הן החלקות הסמוכות לבתים, ושאר החלקות נמצאות מחוץ לגדר המושב.

עקרון חופש הפרט בא לידי ביטוי גם בתחום התכנון המשקי. כל חבר זכאי לבחור את ענפי החקלאות במשקו על פי שיקול דעתו. ההחלטה היחידה שהתקבלה בנושא קשורה בגידול בעלי חיים. הוחלט שלא יהיו משקי חי בתוך המושב, אלא רק מחוץ לו. בהתאם לכך סומנו החלקות. הלולים (תרנגולי הודו) נבנו במרחק של 300 מ´ זה מזה מן הטעם של רצון למנוע העברת מחלות בין הלולים.
"המחסנים" נבנו בכוונה לשמש למגורים לתקופה קצרה ולאחר מכן, כך תוכנן, יהפכו לבתי אריזה.

כהמשך למדיניות אי ההתערבות בחיים הפרטיים התקבלה החלטה עקרונית, לפיה כל חבר יבנה את ביתו לפי חוקי מדינת ישראל בלבד. החוק הכללי מגדיר מרחק משכן, מרחק מכביש, גובה וכולי. מבחינת חברי המושב אין מגבלות של צורה, גודל, עומק, צורת הגג וכיוצא באלה – מעבר להגדרות החוק הכללי. ההתערבות היחידה היתה בנושא החנייה הפרטית. החברים התבקשו לבנות את החנייה במקום מסוים על המגרש מן הטעם הבטיחותי / תעבורתי, על מנת שנהגים ידעו מאיפה לצפות ליציאת כלי רכב. אך הנושא נפרץ, ואנשים בנו חנייה בהתאם לתכנון הבית, ולאו דווקא במקום שהתבקשו.
המרכז המושבי והמתקנים תוכננו בהתאם לדרישה לאיכות חיים גבוהה ולמרחב.

נבנו מגרשי הספורט: מגרש כדור-סל ומגרש טניס, מגרש כדור-רגל (תוכנן במקור אך נבנה רק כעבור 25 שנים) ובריכה.
נבנו מבני ציבור: מועדון נוער, מועדון חברים, גנים (פעוטון וגן), מבנה למרפאה, למזכירות ומבנה לצרכנייה.

המרכז המושבי תוכנן כך שיהיו בו מרחבי דשא, ותיאטרון לחגיגות המושב.
כמו כן הוסדרו מגרשי חנייה, נסללו מדרכות לאורך כל כבישי המושב, ותאורת הרחוב תוכננה בהתאם.
תוכנן נוי ציבורי, והוקצו המשאבים הדרושים לאחזקתו.
המבנה הפיזי של המושב מבטא את הכמיהה של מייסדיו למנוחה ולנחלה, צורך עז לרווחה, לאיכות חיים ולנוחות, צורך שליווה את שלוש השנים הקשות של חוסר הודאות ושל החששות הכבדים מפני העתיד.