המבנה הארגוני של המושב

מושב עין הבשור נוסד על ידי חקלאים מנוסים. במהלך עשר שנות ההתיישבות במושבי סיני למדו המתיישבים מספר לקחים לגבי דרך ניהול חיי מושב, ושאפו ליישמם בבניית המושב החדש. הרעיון המנחה את תכנון המבנה הארגוני היה לא לחזור על טעויות העבר. זו היא נקודת המוצא להבנת המבנה הארגוני הייחודי של עין הבשור.
הלקח הראשון הוא לקיחת אחריות מוחלטת לגורלם בתמורה לחופש ההחלטה לבנות את חייהם על פי ניסיונם ולפי ראות עיניהם, כלומר: יש להתנתק מתכתיבי המוסדות המיישבים בסוגיות שונות, כגון: מיקום ההתיישבות, התכנון הפיזי שלה, המבנה הארגוני, התכנון המשקי, אמצעי הייצור.
הלקח השני הוא שיש צורך בהפרדה גמורה בין חברי האגודה בתחום הכלכלי. כלומר: "אגודה ליברלית", שבה תבוטל התלות הכלכלית המסורתית בין חבריה. כל חבר ינהל את משקו באופן עצמאי "לצורך העניין, הגזבר שלי, היום, הוא מנהל הבנק שלי"(חבר מושב).
כתוצאה מהפקת הלקחים התקבלו ההחלטות הבאות:

• יוקם מושב עובדים, ללא חברות חובה בתנועת המושבים, בברית פיקוח ובניר שיתופי.
• תקוים הפרדה מוחלטת בתחוםהכלכלי – מחד גיסא, ותכונן מסגרת קהילתית משותפת, בתחומי חינוך, חברה ותרבות, מאידך גיסא.

רשויות ונושאי תפקידים:
התפעול השוטף של המושב מופקד בידי רשויות האגודה ומוסדותיה. רשויות האגודה בנויות כמנגנון היררכי, שבו האספה הכללית מתווה את המדיניות, וועד ההנהלה אחראי על ביצועה באמצעות מזכיר המושב וגזבר המושב. ועדת הביקורת הינה גוף נפרד, שתפקידו לבקר את מנגנון הניהול.

אסיפת החברים:
על פי תקנון "עין הבשור" סעיף 34: הרשות העליונה באגודה היא האסיפה הכללית של חבריה והיא תקבע את שיטות ניהול האגודה, תקבע את דרכי פעולתה, תחליט בכל הנושאים העקרוניים, הקשורים באגודה ובפעולתה ותפעל בהתאם להוראות פקודת האגודות השיתופיות, תקנות האגודות השיתופיות ותקנון זה.
סעיף 37: בהצבעה באסיפה הכללית יהיה לכל חבר קול אחד וקול אחד בלבד.
סעיף 40: כל החלטה באסיפה הכללית תתקבל ברוב קולות המצביעים, פרט להחלטות בנושאים שלגביהם נדרש – בפקודת האגודות השיתופיות, בתקנות האגודות השיתופיות או בתקנון זה – רוב גדול מזה; ובכל מקרה במניין הקולות לא יובאו בחשבון קולות הנמנעים מההצבעה."
זאת, לפי ההלכה. למעשה, נוכח המציאות – הדברים פועלים אחרת. האסיפה הכללית משמשת כיום בעיקר לאישור המדיניות, כפי שמתווה אותה ועד ההנהלה. זאת, עקב ההיענות הנמוכה של החברים להשתתף באסיפה הכללית. הירידה במספר המשתתפים באסיפה הכללית נובעת מכך שהנושאים המועלים באסיפה הנם נושאים שבשגרה.

החווה המשותפת:
משבצת הקרקע של המושב גדולה ממספר המשפחות/הנחלות בו. השטחים הנותרים מעובדים במרוכז על ידי אגודת המושב כ"מפעל כלכלי משותף". זאת, על פי החלטת אסיפה שהתקבלה ברוב מיוחד, כפי שדורש תקנון המושב במקרים מעין אלה. מטרת "החווה המשותפת", כפי שהיא מכונה במושב, היתה ועודנה אחת: כיסוי הוצאות האגודה, על מנת לצמצם עד למינימום את תשלום מיסי המושב. בשנים הראשונות תופעלה החווה על ידי חבר מושב או על ידי עובד ציבור מטעמה; אך לאחרונה שונתה המתכונת, והחווה מעובדת על ידי אדם פרטי, המשלם למושב עבור הקרקע ועבור המים. במשך 12 שנים כיסו הכנסות החווה את כל הוצאות התקציב ולא נדרשו מסי מושב מהחברים. כיום, התשלום הקבוע בעבור השימוש באמצעי הייצור מכסה אך חלק מהוצאות התקציב ואת היתר משלימים החברים באמצעות מסיי מושב.
מלכתחילה, בחרו חברי המושב לצמצם למינימום את כמות כוח האדם השכיר, על מנת לפשט את אופן העבודה ולהקטין את עלויות הניהול השוטף. אי לכך, מנגנון התפעול של המושב כולל שכירים מעטים: מרכז משק, מזכירה, ואיש אחזקה. לצידם פועלים מתנדבים רבים: חברי ועד ההנהלה, וחברי הוועדות שאינן מוועדות ועד ההנהלה, כגון: ועדת החינוך, ועדת התרבות, ועדת הספורט והנציגות בוועד למלחמה בסמים. פעילותן של האחרונות מתוקצבת מתקציב המושב, אך החברות בהן היא על בסיס התנדבותי.